באופן רשמי, נפתח בסוף השבוע הפנקס הפתוח החדש, השוכן ברשת באופן עצמאי, בכתובת http://hapinkas.co.il.

Interesting. It seems that LJ did not stand up to their 30 days complete deletion promise. This is what one might call: self-resurrection.

הרגתי יתוש במסכת טבע האדם.

אפשר לחשוב על תגובתו של אברהם בשעה שהתבשר על הבן העתיד להיוולד לו: "וייפול אברהם על פניו ויצחק..." (בראשית י"ז, 17). נבואת הבן מעמתת את אברהם עם דמותו של היורש העתיד לקום לו. במידה רבה, ההבטחה האלוהית ממחיזה בדמיונו של אברהם את אפשרות מותו. אפשר להיזכר בשיר שהקדיש יצחק לאור לבנו: "... שָד/ אמך מצטמק אל גרונך, שערי/ חומק אל ראשך, חיי/ מתבזבזים..." (בתוך "אוהב ימים"). אבל חייו של אברהם, דווקא בשעה שהם מתבזבזים אל אפשרות מותו, מתהווים בה. לשמע הבשורה על הולדתו של יצחק, אברהם פורץ בצחוק – פורץ אל תחום מותו, נוחל אותו. צחוקו של אברהם מתפשט בחלל מותו המתקרב, כובש את מרחביו. ניתן לומר, שאברהם צוחק בחזהו של יצחק שטרם נולד – משמע, במרחב האפשרות של אי-אפשרותו, בתוככי נבואת מותו. צחוקו של אברהם ממזג היסטריה, אוזלת נשימה ואובדן שליטה עם התגלות, השתררות ורווחה. אברהם מת מצחוק, אבל גם נולד באמצעותו. צחוקו במקום הזה הוא צחוקה של ההוויה עצמה.

[...]

אני מגלה לך את הכמוס שבכל הסודות: ימי ספורים, אני הולך למות. עכשיו אני בוכה עליך. עכשיו אני אוהב אותך.

[עודד ולקשטיין, מתוך "כי זה הפרי עודו ירוק": פרויד, היידגר, דרידה]

קחו את פטולמאוס, המוכר גם בשמו: תלמי. הביטו בפניו. זחיחות הדעת אינעל אמו. יש לו דאגות לזה? יש התייסרות? כשהיה גדול אהיה אסטרונום עתיק, וחיי ינצלו בעניין של שניה על ידי המכשיר. קשה להרחיב, בטח שעכשיו, עכשיו אי אפשר, אבל זה די בטוח. עניין של שניה - וזה עובר. כמעט גומר אותך לגמרי, אבל אז המכשיר. ככה זה, אסטרונומיה. עכשיו להתחילחשוב.

I call upon all book finders, shelf crawlers, antiquary seekers, bibliophilers, net hunters, searchbusters, shop-knowers finds finders, public sellers, e-bay ripoffs, amazon pissoffs, anyone from anywhere with anything at hand, to help me in my quest for the following item:

Kilbansky, Raymond, Erwin Panofsky, and Fritz Saxl. Saturn and Melancholy: Studies in the History of Natural Philosophy, Religion, and Art. London: Nelson, 1964.

I just can't seem to find a place that sells the bugger. Should you help me in my quest after this . . . book, I shall be in your debt. For few days etc. etc. etc.

שוו בנפשכם. מחוגה.

לא, ידידי המודאג, לא. ידי עדיין ריקות ממעגל העיגולים המופלא

אתמול עקרו לי לראשונה את שן הבינה השמאלית התחתונה, זו ש"בין הענבל לטוחנת". הבינה הייתה במצב נורא, חצי איננה, כל נגיעה של דבר מה בה טען בתקיפות שמה שאני צריך זה שני אדוויל או קצת דקסמולים. הייתי אומר משהו על הזנחה, ומידת הנזק שהיא יכולה לגרום, אבל אמרו את הדברים טוב ממני. כדאי לקרוא את מה שכתב איתמר שאלתיאל, זה מדויק ומאיר עיניים. אין לזה ולו קשר מזערי לשן הבינה שלי, שכאמור - נעקרה, אבל סתם בשביל הצמרמורת.

אחרי המתנה ארוכה-ארוכה, רובה, יש להודות, באשמת כושר העיכוב וההשהייה שלי, עלה הטור לחיים ברשת. עדיין חסר שם. אשמח לשמוע רעיונות, הערות כוו'.

התגלגלה לידי חוברת קטנה של האצ"ל, הפורשת את משנת "רק כך", כפתרון ל"בעייה הערבית". הפתרון של האצ"ל בשתיים-שלוש מלים? לסלק את המכשולים, לשון הפמפלט. גלישה זריזה העלתה את אתר האצ"ל, ובו הכרוז:

באתר מצאתי גם את תמונתו של רוברט ביטקר, שעכשיו, אחרי המבחן אצל בועז שפירא, אני יכול לספר שהיה מפקד האצ"ל השני וכשבאו אליו ואמרו לו "יא ביטקר" והוסיפו: "אין כסף, תעשה משהו!" אז הוא שדד בנק, של הפועלים כמובן. יש גם סיפור על בחור צעיר בשם צבי פרנקל שגר בבוריס ש"ץ פינת דיזנגוף ובאמצע שנות העשרים הירקון פלט את גופתו קשורה בחוטי תיל ללבנים. אבל הבלוג קצר והמלאכה מרובה.

1. מכונאות מכונות (37)
2. חשמלאות רדיו (34)
3. מהנדס (34)
4. חשמלאות (30)
5. מכונאות מכוניות (28)
6. טייס (22)
7. חימאי (21)
8. מכניקה דקה (21)
9. עבודת אדמה (21)
10. נהג מכונית (21)
11. מדעי הטבע (19)
12. עתונאות (18)
13. מומחה חקלאי (16)
14. חרטות (16)
15. ימאות (16)
16. מסגרות (16)
17. טלגרף, טלפון (15)
18. אדריכל (15)
19. עורך דין (15)
20. היסטוריון (13)
21. טיפול בבעלי-חי (12)
22. מלח (11)
23. שחקו בתיאטרון (11)
24. מכונאות קולנוע (11)
25. שרטוט (11)
26. הנהלת חשבונות (10)
27. קריין רדיו (10)
28. שופט (9)
29. מעבדה (9)
30. נגרות רהיטים (9)
31. מדריך נוער (9)
32. קצין (9)
33. פקידות (8)

לוח 2. – 33 משלחי-היד האהובים ביותר על 279 בנים.

(מתוך: ארנשטיין, א' ד"ר. על הנטיות המקצועיות של הנוער הישראלי. מפרסומי המחלקה להדרכה מקצועית, ירושלים 1953)

הערה

בעמ' ש' מלמטה, מקלקל פסיק שלא במקומו את הכוונה, ויש לקרוא:
כָּל-אוֹר מֶלְקוֹחִי הוּא, כָּל-צְלִיל הוּא שַׁעְשוּעִי –

מתוך יעקב כהן, כרך א': שירים, מהדורת תרצ"ח. הטקסט הנ"ל מופיע לבדו בעמוד תקנ"ח. הכרך חתום ומוקדש לד"ר יעקב מיכלין, "אשר יחשׂ עצמו ויחשׂ אבות / ובמידותיו הטובות / מזהיר בחשאי וכובש לבבות", לשון ההקדשה. הספר נחתם בחודש שבט, בתל-אביב. בשל כתב היד הזריז-מדי, השנה אינה ברורה

אבוי! השעות חולפות! מחר, מחר אקנה לי מחוגה.

גמרתי אומר: מחר אקנה מחוגה.

קמתי בחמש בבוקר, הלכתי למבחן בחברה ומשטר בישראל, אכלתי בורקס תפוחי אדמה עם ביצה שעשה לי בחילה ומצאתי את דרידה היהודי של גדעון עפרת. התותח ירה צהריים

אתר מאוד מעניין על דרכי הצגה "מהפכניות", כלשון יוצרן, של קומיקס. זהו פרוייקט סיום של אחד גרמני, מר פריי. לדעתי, התחלה של משהו מאוד מעניין, לדעתי.

אה, כן. זכיתי בכרטיס זוגי לבכורה של פרנהייט 9/11 בחידון של nrg.

עוד אחד: חלמתי שאני באחוזה של צ'רלס דיקנס, קורא את הפרק האחרון של "יוליסס", ואלעד, שהיה בחדר השני, סירב להתעורר, למרות שהסברתי לו שחייבים, חייבים לזוז, יש פיל שחוסם את הדלת, ומצאתי כדורים לאקדח של דיקנס במגירה של שולחן הכתיבה במרתף. ידעתי שאני הולך לירות בפיל כשאראה אותו, והכנסתי את הכדורים שמצאתי, כדורים ישנים שפחדתי שיתפוצצו לי בפנים, לתוף הכדורים של האקדח הישן. כשאלעד כבר התעורר, והגענו למטבח, הפיל נעלם, האקדח לא ירה אפילו כדור, רק עברנו דרך הדלת האחורית של המטבח, והגענו לערב קריאה של "יוליסס". המנחה, זה מצחיק, היה שלמה זנד, שהתכופף אל מפת השולחן והביט בנקודה לא ברורה. הוא הוציא עט מכיס המקטורן, נגע במפה הבהירה והשאיר נקודה.הוא שאל אותי אם אני רואה את הנקודה. "את הנקודה שהרגע ציירת?", כן כן, זו, הוא אמר, בדיוק זו, וצייר סביבה עיגול, כדי להדגיש אותה. אמרתי שכן, אני רואה, אבל צריך להמשיך עם ערב הקריאה, ומלכת אנגליה, שישבה לידנו, על פאנל המנחים, הביטה לנקודה באוויר, כשלמראשותיה עומדת העוזרת האישית שלה, שחייכה. היה גם דגם של מיניאטורות. אלה היו בובות קטנות של ג'ויס, דיקנס, קונן דויל, אליוט, פאונד, אודן ואחרים. כשנכנסו לחדר, מהדלת האחורית של המטבח, תפשתי מישהו בכתף ואמרתי לו שכל הקאנון המערבי, כך אמרתי, הקאנון המערבי, כל הקאנון המערבי נמצא שם, במעגל.

הבוקר התעוררתי בבהלה, תוך ידיעה עקרונית שבין החלום לעירות, ש"באייטם שהעליתי על שפינוזה יש טעות". שמעתי קול חוזר ואומר, לא בכעס, פשוט מעיר, באייטם על שפינוזה יש טעות, איך לא ראית את זה. חזרה בחלום רצתי אל המחשב וגיליתי שמדובר, למעשה, בטעות פילוסופית, הקשורה למטפיזיקה. אחד הטוקבקיסטים, מסתבר, עלה על זה וטיקבק. כשהתעוררתי, יש שמאל הייתה רדומה לחלוטין.